ע"א 173/84

תקציר

פסק הדין מתייחס לתביעת חוב שאושרה על ידי הנאמנים בתיק פשיטת הרגל של המערערת, אותה עתרה המערערת לבטל. בית המשפט המחוזי דחה את עתירת המערער מבלי לדון לגופה, והוביל לערעור בבית המשפט העליון. בית המשפט העליון קבע כי שגה בית המשפט המחוזי בהחלטתו. בית המשפט העליון קבע כי בעוד שחייב רשאי להגיש בקשה לביטול או צמצום תביעת חוב רק במקרים של פשרה או פשרה, לבית המשפט יש סמכות לדון בבקשות בנסיבות מיוחדות. היא הבהירה כי השמטת הביטוי "במקרה של פשרה או הסדר" מהכללים הרלוונטיים אינה שינוי מהותי אלא פרוצדורלי בלבד, שכן חייב יכול לערער על החלטת נאמן רק אם הם "נפגעו". בית המשפט הסביר כי המבחן לקביעת נזק הוא כפול: פרוצדורלי, הנוגע לביטול החלטת בית משפט, ומהותי, הנוגע לשלילת זכות. היא ציינה כי קיומו של סעד חלופי יכול להצביע על היעדר נזק. בית המשפט הדגיש כי אסור לנאמנים לאשר תביעות חוב בלתי מוצדקות וכי לחייבים יש זכות לערער על תביעות כאלה, בתנאי שיראו נזק. היא קבעה כי הנזק לא תמיד ניכר לעין ותלוי בנסיבות המקרה. בתביעות חוב שגרתיות הכוללות חובות מרובים, קשה לחייבים להוכיח נזק. עם זאת, אם תביעת חוב מהווה חלק משמעותי מהתחייבויותיו של החייב, סביר יותר שבית המשפט ימצא פגיעה בזכויותיו. באשר לעניינו של המערער, מצא בית המשפט העליון כי בית המשפט המחוזי הפעיל מבחן טכני ולא שקל מצבים אחרים בהם עלולה להתקיים פגיעה. בית המשפט החזיר את התיק לבית המשפט המחוזי לדיון נוסף, ופסק למערער שכר טרחת עורך דין בסך 2 מיליון ₪.