ס"ע 47766-01-13

תקציר

תיק בית המשפט סובב סביב דיני עבודה ודיני תאגידים הנוגעים לזכויות עובדים וחובות מעסיקים וכיצד אלה מצטלבים. התובע, עובד, תבע שלוש חברות בהן עבד ובעל המניות היחיד בהן, הנתבע מס' 4, בגין זכויות קוגנטיות שלא שולמו לו לרבות פנסיה, דמי הבראה, שעות נוספות, פדיון חופשה ושכר. השופט פותח בהתוויית המסגרת הנורמטיבית, ומסביר את העיקרון בדיני החברות המכיר בקיומה המשפטי העצמאי של חברה. עם זאת, השופט מכיר גם בתפיסה המשפטית של הרמת מסך ההתאגדות, חריג המתעלם מההפרדה בין החברה לבעלי מניותיה כאשר יש ניצול לרעה של עקרון האישיות המשפטית של החברה, כגון אי כיבוד התחייבויות כספיות. השופטת מציינת כי בעוד שחוק החברות תוקן כך שיגביל יותר בהרמת המסך, בתי הדין לעבודה הרחיבו את הנסיבות בהן ניתן לעשות זאת, תוך שימוש בעקרון תום הלב כשיקול. בהחלת הדין על המקרה הנדון, קובעת השופטת כי מן הראוי להרים את מסך ההתאגדות ולהטיל על הנתבעת מס' 4 את האחריות לחובות הנתבעים 1 ו-3 כלפי התובע. השופט מותח ביקורת על הנתבע מס' 4 על כך שהפר את חוקי העבודה המגנים ונקט באסטרטגיית הגנה לא כנה, וטען כי לא היה מעורב בניהול התפעולי של החברות. השופטת מוצאת טענה זו רשלנית והפרה של חובת האחריות והאמון המיוחדת ביחסי עובד-מעביד, המהווה חוסר תום לב. זאת ועוד, השופטת מרימה את המסך בין התובעת לנתבעת מס' 4 אך לא בין התובעת לנתבעת מס' 2, שכן הנתבעת מס' 4 לא הייתה בעלת מניות רשמית בעת סכסוך העבודה. השופטת מציינת כי חוסר המאמץ של הנתבע מס' 4 להשיב את זכויות העובד וניסיונו להסתתר מאחורי עקרון האישיות המשפטית הנפרדת מצדיקים את הרמת המסך. בהתייחסה לזכויות הכספיות של התובעת, מקבלת השופטת את גרסת התובע לאירועים בשל החלטת הנתבעת 4 שלא להציג אסטרטגיית הגנה מעבר לטענה נגד הסרת המסך. כתוצאה מכך, פסקה השופטת לתובע פיצויי פיטורים, גמול שעות נוספות, גמול בגין עבודה במנוחה שבועית, פדיון חופשה, דמי הבראה ושכר שלא שולם, בסך 44,470 ₪. בנוסף, חויבו הנתבעים בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪. השופטת מסכמת בהדגשה כי התביעה התקבלה ומתווה את מועדי התשלום.