ת"פ 19836-10-22

תקציר

השופט מצא את הנאשם אשם בחמישה סעיפים של ניסיון לגניבת רכב מעבר לספק סביר, לאחר ששקל את הטיעונים והראיות שהוצגו הן על ידי ההגנה והן על ידי התביעה. הראיה העיקרית הייתה עדותה של המתלוננת, שהשופט מצא אותה אמינה ועולה בקנה אחד עם הראיות הקיימות. השופט לקח בחשבון גם את שיחות הטלפון בין הנאשם למתלונן, שתמכו בגרסתו של המתלונן לאירועים וסתרו את טענות הנאשם. נמצא כי הנאשם יצר קשר עם המתלונן והפנה אותו לחניון בו נמצאים כלי הרכב המדוברים. הוא טען בכזב כי כלי הרכב שייכים לו וניסה לשכנע את המתלונן להעמיס אותם על הגרר שלו מבלי לספק הוכחת בעלות. נמצא כי מעשיו של הנאשם מהווים ניסיון לביצוע העבירה, ולמרות מעורבותם של אחרים, הוא נחשב למבצע העיקרי בשל חלקו המשמעותי במזימה הפלילית. השופט התייחס גם לכשלי החקירה שהזכירה ההגנה, אך הגיע למסקנה כי הם לא פגעו ביכולתו של הנאשם להתגונן כראוי ולא שינו את הכרעת הדין. כתוצאה מכך, הורשע הנאשם בחמש עבירות של ניסיון לגניבת רכב כעבריין העיקרי וייגזר דינו בהתאם.