ת"א 2147/06

תקציר

התובע, חבר מתנדב במספר ארגונים קהילתיים, תבע חבר קהילה אחר (הנתבע) בגין לשון הרע בגין פרסומים כתובים שלטענת התובע פגעו קשות בשמו הטוב. הנתבעת הכחישה אחריות לחלק מהפרסומים וטענה כי אחרים מוגנים על פי חוקי חופש הביטוי. בית המשפט מצא כי התובע לא הביא ראיות מספיקות הקושרות את הנתבע לשניים מהפרסומים. עם זאת, הנאשם הודה בכתיבת הפרסומים האחרים. בית המשפט בחן פרסומים אלה באופן אובייקטיבי והגיע למסקנה כי הם מהווים לשון הרע שכן הם מכילים אמירות משפילות ומשפילות על התובע שאדם סביר היה מוצא בהן פוגעניות. בנוסף, הנתבע לא נקט אמצעים סבירים כדי לוודא את אמיתות הדברים, וחובותיו המוסריות והחברתיות לא הצדיקו את היקף הפרסומים. השופט ציין את האווירה הרעילה בקהילה והכיר בחשיבות הביקורת כלפי עובדי ציבור, אך הדגיש את הצורך בזהירות ובבדיקת עובדות לפני הפרסום. בית המשפט פסק לתובע פיצויים בסך 8,000 ₪ והוצאות משפט בסך 3,000 ₪ בתוספת מע"מ. פסק הדין ניתן בהיעדרם של שני הצדדים ודרש תשלום תוך 30 יום.