עב"ל 39/99

תקציר

המוסד לביטוח לאומי ערער על החלטת בית הדין האזורי בעניין חישוב דמי פגיעה לנהג אוטובוס שנפגע בתאונת עבודה. המשיב עבד באופן זמני בתפקיד אחר בשכר נמוך יותר בשלושת החודשים שקדמו לתאונה. הערעור עסק בשאלה האם יש לבסס את פיצויי הפגיעה על שכרו בפועל של המשיב באותה תקופה או על שכרו הרגיל כנהג. בית הדין הארצי לעבודה קבע כי פסק דינו של בית הדין האזורי היה נכון. הודגש כי לקביעת השכר יש השלכות מעבר לדמי הפגיעה, דהיינו לקצבת הנכות. בית המשפט פירש את החוקים והתקנות הרלוונטיים באופן ענייני, תוך התחשבות בהכנסות העבר של המבוטח ובמטרת ההטבות. נפסק כי יש לחשב את שכרו של המשיב על בסיס שעות עבודתו הרגילות כנהג, עם מספר תיקונים. אלה כללו התייחסות אליו כשכיר וחישוב שכרו לתקופה שמיום 1.9.93 ועד ליום 30.11.93, שבמהלכה עבד כנהג, והכפלת סכום זה ב-2.32. סכום זה, חלקי 90, צריך לשמש לחישוב שכרו הרגיל. זאת ועוד, התקופה בה עבד המשיב כעוזר קופאי נחשבה לתקופה של היעדרות מעבודתו כנהג, שכן הוא היה אמור לחזור לתפקידו זמן קצר לאחר התאונה. את שכרו הרגיל של המשיב בגין דמי פגיעה עד ליום 12.1.94 יש לחשב על פי שכרו כעוזר קופאי, בעוד שתקופת עבודתו כנהג, לרבות חופשה, נחשבה להיעדרות. עבור דמי הפגיעה מעבר למועד זה וגמלת הנכות, יש לחשב את שכרו הרגיל לפי שכרו כנהג. המוסד לביטוח לאומי חויב במשיב בהוצאות משפט ובשכר טרחת עורך דין.