ע"פ 3112/94

תקציר

המערער, שהיה כמעט בן 18, הורשע ברצח בכוונה תחילה לאחר שהמנוח שכנע אותו לקיים יחסי מין תמורת כסף וטובות הנאה. בית המשפט המחוזי גזר עליו מאסר עולם, בנימוק של אכזריות הרצח - המנוח נדקר 14 פעמים - והרעיון שמדובר ב"מבחן בגרות" לארגוני טרור. בית המשפט העליון קיבל חלקית את הערעור, דחה את הערעור על ההרשעה אך פסק לטובת המערער בעניין העונש. בית המשפט קבע, כי יסודות המחשבה המוקדמת היו קיימים, וטענותיו של המערער בדבר התגרות פתאומית והגנה עצמית אינן נתמכות. בית המשפט אמנם הכיר בשיקול הדעת שמקנה חוק הנוער, אך הדגיש את מטרתו של החוק להגן על קטינים עבריינים. השופטת דורנר הציעה להגביל את מאסר העולם לקטינים לנסיבות מיוחדות, תוך כיבוד הזכות לכבוד האדם וקיום האמנה הבינלאומית לזכויות הילד. היא הציעה לגזור עליו עונש של 18 שנות מאסר, וציינה כי המניע לרצח היה נקמה, ולמערער הרשעה קודמת אחת בלבד שאינה קשורה אליו. השופט טירקל הסכים וקבע כי אין להגביל את שיקול דעתו של בית המשפט, והנסיבות מצדיקות הקלה בעונש. השופט קדמי הסכים עם ההחלטה לדחות את ערעור ההרשעה ולהפחית את העונש. בכך הפחית בית המשפט העליון את עונשו של המערער ל-18 שנות מאסר.