המ"ש 501-03-21

תקציר

פסק הדין דן בפרמטרים העומדים לנגד עיניה של בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 229 לחוק סדר הדין הפלילי לאחר תשלום קנס בגין עבירת תנועה. על פי החוק, למי שמקבל הודעה על תשלום קנס יש 90 יום לשלם, אלא אם כן הוא בוחר במשפט. תשלום הקנס נחשב להודאה באשמה, ומי שעושה זאת יכול לבקש משפט רק בתנאים מסוימים. פסק הדין מתייחס למספר מקרי עבר המקיימים פרשנות זו של החוק. במקרה הנוכחי טוען המבקש כי בן זוגו שילם את הקנס ללא ידיעתו, אך השופט אינו מוצא כל הצדקה לטענה זו. המבקש לא הביא ראיות מספיקות לכך שהדיווח התקבל אצל גורם אחר, וקיים חוסר עקביות בטענותיו. ידיעתם על העבירה, כפי שעולה מחתימתם על ייפוי כוח ובקשתם להישפט לפני המועד הנטען לגילוי העבירה, מחלישה עוד יותר את טענתם. השופט מגיע למסקנה כי אין סיבה להצדיק קבלת הבקשה או הארכת המועד למשפט. לפיכך, הבקשה להארכה נדחית, תוך הדגשת חשיבות המועדים הפרוצדורליים וסופיות הדיונים. ההחלטה מתקבלת בהעדר הצדדים, והמבקש שומר לעצמו את זכות הערעור כדין.