בג"צ 340/72

תקציר

העותר, שחקן ובמאי בתיאטרון הבימה, ביקש ליהנות מחנינה לפי חוק חנינה תשכ"ז-1967 בגין עבירות שבוצעו לפני 5 ביוני 1967. עם זאת, שווי העבירות שיוחסו לו בכתב האישום הסתכם ביותר מ-100 אלף לירות, מה שהפך אותו ללא זכאי לחנינה. העותר טען כי יש להסיר את ערכן של שתי עבירות ספציפיות מכתב האישום מאחר שאין די ראיות הקושרות אותו אליהן, אשר יביאו את השווי הכולל אל מתחת לסף החנינה. בג"ץ קבע כי אמנם יש לו סמכויות פיקוח מוגבלות על החלטות היועץ המשפטי לממשלה בנוגע להעמדה לדין פלילי, אך הוא יתערב במקרה זה כדי לבחון אם הראיות תומכות בהכללת שני ערכי העבירה בחוסר תום לב. בית המשפט מצא כי די בראיות וכי החלטת המשיבים אינה שרירותית. יתר על כן, האישום הראשון של קשירת קשר פלילי, ששוויו הכולל היה למעלה מ-100,000 לירות, מנע מהעותר לקבל חנינה גם אם יוסרו שני ערכי העבירה. לפיכך בוטל הצו המותנה, והעותר חויב לשלם למשיבים הוצאות בסך 300 לירות.