עת"מ 56451-02-16

תקציר

תפקידו של בית המשפט בבחינת החלטות מינהליות הוא לקבוע את סבירות ההחלטה או את קיומה של טעות, תוך הפעלת איפוק ובמשורה. מקרה זה סובב סביב תחולתו של היטל השבחה, המופעלת עקב אישור תכנית, מתן הקלה או התרת שימוש חורג, המביאים לעליית ערך המקרקעין. הנושא המרכזי הוא קביעת "המועד הקובע", טכניקה טרמינלית לקביעה מתי קמה החבות בהיטל השבחה. על פי החוק, זה 15 יום לאחר הפרסום הרשמי של אישור התוכנית, שהוא תאריך כניסת התוכנית לתוקף. במקרה זה, התכנית אושרה ופורסמה ביום 22.10.2015, מה שהופך את 6 בנובמבר 2015 למועד הקובע. העותרת מכרה את הזכויות במקרקעין הנדונים למכון ויצמן ביום 26.10.2015, לפני המועד הקובע. לפיכך, מכון ויצמן, כבעלים לאחר המועד הקובע, חייב בתשלום היטל ההשבחה עם מימושה העתידי של הקרקע. טענות המשיב לחריגה מלשונו הברורה של החוק, בהתבסס על נסיבות המקרה, טיעוני תכנון המס ועקרונות הצדק החלוקתי, לא היו משכנעים. בית המשפט הדגיש כי המחוקק יצר במכוון חלון הזדמנויות לבעלי קרקעות למכור את זכויותיהם לפני כניסת תכנית לתוקף, וכל שינוי צריך להיעשות על ידי המחוקק. אשר על כן, העתירה מתקבלת, והמשיב נדרש להנפיק תעודה המאפשרת את העברת הבעלות במקרקעין מבלי לדרוש מהעותר תשלום היטל השבחה. בנוסף, יישא המשיב בהוצאות העותר ובשכר טרחת עורך דין, בסך 15,000 ₪.