ע"פ 1173/06

תקציר

ערעור על זיכויו של משיב שהואשם בביצוע מספר עבירות של מעשה מגונה בנסיבות מחמירות והטרדה מינית כלפי עובדת צעירה בניהולו בחברת הביטוח בה עבד נדחה פה אחד על ידי השופטים. בית משפט קמא זיכה את המשיב מהאישומים מחמת ספק שנוצר עקב סתירות ואי דיוקים שנמצאו בעדותה של המתלוננת, שהובילו להעדר הרשעה מעבר לספק סביר. התביעה טענה כי בית משפט קמא התעלם מראיות מסוימות וכי הזיכוי היה בלתי סביר. עם זאת, ערכאת הערעור אישרה את ממצאיו של בית משפט קמא והדגישה כי הם התבססו בעיקרם על התרשמות בלתי אמצעית מהראיות וקביעות מהימנות, שערכאות הערעור מיעטות להתערב בהן, במיוחד במקרים של עבירות מין. הסתירות וההגזמות בעדותה של המתלוננת, יחד עם ראיות המשיב, הותירו את בית המשפט עם ספק סביר. זאת ועוד, העדויות הנוספות שהציגה התביעה לתמיכה במצבה הנפשי של המתלוננת לאחר האירוע לא היו משכנעות דיין כדי להטות את החלטת בית המשפט. בסופו של דבר, הגיעו השופטים למסקנה כי התביעה לא הצליחה להוכיח את אשמתו של המשיב מעבר לספק סביר, והערעור נדחה, תוך שמירה על זיכויו של המשיב.