ע"פ 556/85

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בתיק של עבירת מין. הערעור התמקד דווקא בקבילות ובהסתמכות על מצבה הנפשי של המתלוננת כראיה מסייעת לפי החוק לתיקון דיני הראיות (הגנה על ילדים), התשט"ו-1955. דעת הרוב של בית משפט קמא תמכה בקבילותן של ראיות כאלה, תוך הסתמכות על פסיקות קודמות של בית המשפט העליון. בית המשפט העליון, במקרה זה, הסכים עם החלטתו של בית משפט קמא, וקבע כי הראיות בדבר מצבה הנפשי של המתלוננת אכן יכולות לשמש כסיוע הכרחי בתיק. עם זאת, בית המשפט העליון הדגיש גם כי יש לבחון את המצב הנפשי במסגרת מכלול הנסיבות הסובבות את המקרה. ניתוק המצב הנפשי מההקשר הרחב עלול לערער את משמעות הראיות. במקרה הספציפי הזה מצא בית המשפט כי הראיות, יחד עם עדותו של חוקר הנוער, מצדיקות את ההרשעה. לפיכך נדחה הערעור, והחלטת בית המשפט המחוזי התקבלה. בהתחשב באופי העבירה, גם בית המשפט העליון לא ראה עילה להתערב בגזר הדין.