ת"א 3882-04-09

תקציר

התובע, נהג משאית, נמצא לילה אחד פצוע על הכביש ליד משאיתו. הוא לא זכר את הנסיבות שהובילו לפציעתו. השאלות העיקריות היו האם יוכל להוכיח שפציעתו נגרמה כתוצאה מתאונת דרכים, והאם השתמש במשאית באותה עת. אם הוא היה יכול להוכיח את שני הדברים האלה, המבטחת של המשאית הייתה צריכה לפצות אותו. בית המשפט שמע עדויות מומחים משני הצדדים. המומחה מטעם התובעת סבר כי התרחיש הסביר ביותר הוא שהתובע נפגע מרכב חולף כהולך רגל, ואילו המומחה מטעם הנתבעת סבר כי הדבר אינו סביר. השופט מצא את חוות הדעת של המומחה מטעם התובעת מפורטת ומשכנעת יותר. גם בלעדיו, ההסבר הסביר ביותר היה שהתובע אכן נפגע מרכב חולף. גם חקירת המשטרה הסתיימה בכך. בנוסף, קבע השופט כי התובע עדיין השתמש במשאית בעת פציעתו. שימוש זה היה קשור מטבעו לנהיגה, שכן הוא עצר כדי לטפל בתקלה והציב משולש אזהרה בסמוך למשאית בעת פגיעתו. מעשיו היו אפוא קשורים קשר הדוק לשימוש ברכב. השופט הפנה לפסקי דין קודמים לתמיכה במסקנה זו. מאחר שפציעתו של התובע נגרמה כתוצאה מתאונת דרכים והייתה קשורה לשימושו במשאית, הייתה מבטחת המשאית – הנתבעת – אחראית לפצותו. התביעה נגד קרנית, שלא היה לה כל קשר למשאית, נדחתה. הנתבע חויב לשלם לקרנית הוצאות משפט, שכר טרחת עורך דין והוצאות התובע בגין השלב הנוכחי של המשפט, בסך 25,000 ₪ ו-6,000 ₪ בהתאמה. הדיון להערכת נזקי התובע היה אמור להימשך במועד מאוחר יותר.