עב"ל 50139-09-11

תקציר

התיק סובב סביב ערעור על הכרה בפגיעה בעבודה ואבחון סוכרת לאחר מכן. המערער, נהג מונית ששרד ניסיון חטיפה, סבל מנדודי שינה וחרדה, שהובילו לאבחנה של סוכרת. המוסד לביטוח לאומי הכיר באירוע כפגיעה בעבודה, אך דחה תביעות בגין בעיות הקשורות לסוכרת. לאחר מכן פנה המערער לבית המשפט לאחר שעבר את מסלול הוועדה הרפואית, שלא צלח. הערעור בפני בית הדין לעבודה ביקש להכיר במחלת הסוכרת כפגיעה בעבודה. בית המשפט דחה את הערעור, והסכים עם המוסד לביטוח לאומי כי המערער בחר בדרך הוועדה הרפואית, ולפיכך, על פי הנהלים, אינו יכול להתדיין בבית המשפט. בית המשפט הדגיש כי המערער לא קיבל מכתב דחייה רשמי, אך מעשיו הצביעו על בחירה במסלול הוועדה הרפואית. יתר על כן, היעדר החלטה פורמלית לא צריך לרעת המערער, שכן הוא היה מיוצג על ידי עורך דין. פסק הדין אישר את החלטת הערכאה הנמוכה יותר, והדגיש כי בחירה בדרך אחת – ועדה רפואית או התדיינות משפטית – צריכה להיות סופית כדי להימנע ממסלולים משפטיים מקבילים. לפיכך, הערעור נדחה, ללא כל הצדקה להוצאות.