ב"ל 39373-11-23

תקציר

המקרה נסוב סביב השאלה האם יש לנכות את הכנסתו של אדם מעבודה אחרת מדמי האבטלה שהוא מקבל עם סיום ההתמחות. התובעת במקרה זה עבדה כמתמחה במשרד המשפטים ובמקביל עבדה בחברת הביטוח הפניקס. עם סיום ההתמחות תבעה התובעת דמי אבטלה, אשר אושרו על ידי הנתבעת, המוסד לביטוח לאומי, אך בניכוי הכנסותיה של התובעת מהפניקס. הדינים הרלוונטיים במקרה זה הם סעיפים 163(ד)(1) ו-176(א) לחוק הביטוח הלאומי. סעיף 163(ד)(1) קובע כי אנשים המתכוננים לבחינות מקצועיות מסוימות, לרבות בחינת לשכת עורכי הדין, אינם נחשבים כמובטלים במהלך החודשיים שקדמו לבחינה. סעיף 176(א) קובע כי יש לנכות דמי אבטלה מכל הכנסה שהמובטל משתכר מעבודה או ממשלח יד. התובעת טוענת כי לשונו הברורה של החוק קובעת כי רק מי שניגש לבחינות הנ"ל יחושבו דמי האבטלה שלו ללא ניכוי הכנסתו הנוספת, ואילו הנתבע טוען כי הדבר יביא לתוצאה בלתי סבירה וכי יש בחוק פגם חקיקתי. בית המשפט מצדד בתובע וקובע כי לשון החוק ברורה ואין לפרש אותה אחרת. דברי ההסבר לחוק מאשרים כי מטרתו להעניק קצבה מחליפת שכר לסיוע לדורשי עבודה, וסעיף 176(א) מאפשר ניכוי מדמי אבטלה בגין כל הכנסה שנצמחה בתקופה זו. מאחר שסעיף 163(ד)(1) קובע במפורש כי מתמחים המתכוננים לבחינתם אינם נחשבים למובטלים בחודשיים שקדמו לבחינה, קובע בית המשפט כי הנתבע אינו יכול לנכות את הכנסותיו של התובע מדמי האבטלה שלו. יתר על כן, בית המשפט לא הצליח למצוא את הרציונל העומד מאחורי תיקון החקיקה הפוטר קבוצה ספציפית זו מניכוי הכנסה, אך מאחר שלשון החוק ברורה, אין צורך לפרשו אחרת. לפיכך, התביעה מתקבלת, והנתבע חויב לשלם לתובע דמי אבטלה ללא ניכוי הכנסותיו הנוספות, וכן הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 4,000 ₪ בתוך 30 יום. לשני הצדדים יש זכות לערער על פסק הדין.