רע"פ 1811/22

תקציר

לאחר בחינה מעמיקה של הבקשה והמסמכים התומכים בה, נקבע כי יש לדחות את בקשת הערר. על פי הכלל, ערעורים בגלגולם השלישי מתקבלים רק במקרים חריגים שבהם מדובר בשאלה משפטית או ציבורית עקרונית החורגת מהאינטרסים של הצדדים המעורבים. בנוסף, ניתן לשקול ערעורים במקרים חריגים אם קיימים שיקולי צדק או אם נגרם עיוות דין משמעותי. נסיבותיו של מקרה זה אינן מתיישבות עם תרחישים חריגים אלה. הטענות המובאות נעוצות בנסיבות הספציפיות ואינן מעלות עקרונות מעבר למקרה הפרטני. זאת ועוד, העונש שניתן למבקש עולה בקנה אחד עם מדיניות הענישה המקובלת, ולכן אינו קשור למקרים החריגים בהם תינתן רשות ערעור על בסיס חומרת הענישה. כן הביאו בתי המשפט קמא בחשבון את כל הגורמים הרלוונטיים, לרבות התקדמותו הטיפולית של המבקש והמלצתו הבלתי מחייבת של שירות המבחן. בסופו של דבר, אמצעי הענישה נמצא ראוי, והבקשה נדחית לגופה. ההחלטה מחזקת את התפיסה כי גזירת עונשי מאסר על עברייני מין בקטינים היא דרך פעולה הכרחית ומוסרית. משכך, בקשת הערר נדחית, ומייתרת את הבקשה לעיכוב ביצוע. מצופה מהמבקש לקיים את פסק הדין המקורי ולהתייצב לריצוי עונשו.