בג"צ 243/62

תקציר

בבג"ץ 243/62 ערערו אולפני הסרטים בישראל בע"מ על החלטת הוועדה לביקורת סרטים ומחזות לפסול קטע מיומנם, יומן כרמל-הרצליה, שתיאר פינוי משטרתי בתל אביב. המועצה טענה כי הצילומים פוגעים בטעם הציבור ומציגים מצג שווא של האירוע, מה שעלול להטעות את דעת הקהל. בית המשפט העליון, לעומת זאת, התמקד בחשיבות היסוד של חופש המידע והביטוי במדינה דמוקרטית. השופט לנדוי הדגיש כי יומנים קולנועיים, כמו עיתונים, משרתים מטרה ציבורית בכך שהם מפיצים אירועים בזמן התרחשותם, מבלי לספק בהכרח נרטיב שלם. כך, נמצא כי פעולת הצנזורה סותרת את עקרונות הדמוקרטיה וחופש הביטוי. בית המשפט קבע כי כל הגבלה על פרסומים כאלה צריכה להתרחש רק אם קיימת ודאות קרובה לסיכונים לשלום הציבור, ולא רק "נטייה רעה". נבדקה האנלוגיה בין ההשפעה הרגשית המיידית של סרטים לבין האופי המהורהר יותר של קריאת עיתונים, כאשר השופט ויתקון חולק על כך, וטען כי ההשפעה הרגשית של המדיום החזותי מחייבת בחינה מדוקדקת. בסופו של דבר, בית המשפט החליט כי החלטת הדירקטוריון הייתה שגויה, והדגיש כי הדחקת אמיתות לא נוחות אינה פותרת את הבעיות הבסיסיות. פסק דין זה מדגיש את תפקידו של הפיקוח השיפוטי בשמירה על חירויות דמוקרטיות מפני צנזורה מנהלית זהירה מדי. הצו נגד שידור הקטע בוטל, ובכך חיזק את זכותו של האזרח לקבל מידע על ענייני המדינה.