ת"א 35405-09-12

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת לתביעה לתשלומי ריבית בגין עיכובים בפרויקט שנגרמו לכאורה על ידי הנתבעת. הנתבעת ביקשה לדחות חלקים מהתביעה בנימוק שהם אסורים על פי חוק. נתבעו שני סוגי עיכובים: איחור בתשלומים ואיחור בביצוע משימות. "המועד הקובע" לתקופת ההתיישנות הוא 14.9.2005. בית המשפט מצא כי הנתבע צדק עקרונית באשר לתקופת ההתיישנות בגין השיהוי מהסוג השני ("איחור בביצוע משימות"). התביעה, המבקשת תשלומי ריבית בגין איחור בהנפקת הקצאות בכתב לעבודה נוספת, מתבססת על טענת התובעת כי יש לראות ב"יום בקשת המתכנן" את המועד שממנו נצברת הריבית. מאחר שרבות מהבקשות הללו הוגשו לפני המועד הקובע, קבע בית המשפט כי חלה התיישנות ודחה את החלקים המקבילים בתביעה. בית המשפט דחה את טענותיה הנגדיות של התובעת, שכללו התנגדויות פרוצדורליות וטענה כי עילת התביעה עדיין מתנהלת. עוד ציין בית המשפט כי הנתבע יכול היה להגיש את הבקשה בשלב מוקדם יותר של ההליך, אך בחר שלא לפסוק הוצאות לנתבע, שכן סבר שניתן היה להגיש את הבקשה לפני הדיון האחרון בקדם המשפט. ההחלטה התקבלה ללא נוכחות הצדדים, והתובע הונחה להגיש הודעת תביעה מתוקנת עד ליום 15.1.2015.