ע"נ 51657-06-21

תקציר

פסק הדין דוחה את הערעור על החלטה קודמת בעניין מחלת קרוהן של המערער והקשר הנטען שלה לשירותו הצבאי. הרכב השופטים מתייחס תחילה לשאלה האם קיים קשר בין מחלתו של המערער לבין שירותו הצבאי, ומוצא כי אין קשר כזה, מסקנה הנתמכת בחוות דעת רפואיות הן של הוועדה והן של המשיב, ועולה בקנה אחד עם פסיקות קודמות של בית המשפט העליון במקרים דומים. שנית, השופטים שוקלים האם איחור באבחון מחלת הקרוהן החמיר את מצבו של המערער. השופטים מקבלים את הטענה כי היה שיהוי בלתי סביר באבחון המחלה, אך בסופו של דבר מצדדים בחוות הדעת של המומחה מטעם המשיב כי העיכוב לא גרם לנזק משמעותי ולא החמיר את המחלה או את תסמיניה. עוד יציינו כי המערערת לא סבלה מסיבוכים חמורים של המחלה. השופטים מדגישים כי אינם ששים לסטות מחוות דעתו של המומחה שמונה מטעם בית המשפט, פרופ' רחמילביץ', ומוצאים את עדותו משכנעת, במיוחד לאור ניסיונו בן ארבעת העשורים בטיפול במחלת קרוהן. הם מעדיפים את חוות דעתו על פני חוות דעתו של מומחה המערער, פרופ' דיקמן, ומוצאים אותה משכנעת יותר, במיוחד לאור העובדה שחוות דעתו של פרופ' רחמילביץ' עמדה בחקירה נגדית. השופטים דוחים גם התנגדויות פרוצדורליות שונות שהעלה בא כוח המערער, הנוגעות לתשאול מומחים ולגישה למסמכים, ומציינים כי אלה לא פגעו בניהול ההוגן של המשפט. לבסוף, מגיעים השופטים למסקנה כי הערעור נדחה, שכן המערער לא הצליח להוכיח כי האיחור באבחון פגע במצבו, ומשכך לא נפל פגם בהחלטה המקורית. כל צד נדרש לשאת בהוצאותיו.