עמ"נ 52315-05-13

תקציר

פסק הדין מאפשר את הערעור באופן חלקי. היא מכירה בזכאותו של המשיב, שומרי החומות, לפטור עקרוני מארנונה לפי סעיף 5ג(ה)(3) לפקודה. מדובר בקיום תנאי חוק לימוד חובה. עצם יסודו של הפטור אינו שנוי במחלוקת, ואין ערעור בעניין זה. עם זאת, פסק הדין מצביע על עמימות בהחלטת ועדת הערר באשר להחלתו הספציפית של פטור זה על המשיב ועל הנכסים נשוא הערר, במיוחד נוכח היעדר ממצאים עובדתיים ברורים בטענות מינהל הארנונה. פסק הדין מורה להחזיר את התיק לוועדת הערר להכרעה בעניין זה, וכן לתחולת הפטור על נכסיו הספציפיים של המשיב. פסק הדין מדגיש את הצורך בממצאים ברורים באשר להיקפו של הפטור, בהתחשב במגבלות האישור ההיסטורי, שהיו רק לתלמוד תורה וישיבה. זאת ועוד, פסק הדין אינו מתערב בהחלטת ועדת הערר בדבר ההכרה בעקרון הפטור, נוכח היעדר טענות תקפות מצד המערער והנסיבות הקונקרטיות של המקרה. לבסוף, פסק הדין מדגיש את הקשיים הפרוצדורליים בקבלת טענות חדשות שהועלו לאחר הדיון, ומגיע למסקנה כי אין צורך להכריע בהן, מה גם שהמערערת הכירה בקיומו של מוסד חינוכי. לפיכך הערר מתקבל באופן חלקי, והעניין מוחזר לוועדת הערר להכרעה נוספת.