ת"א 56015-06-18

תקציר

מדובר בפסק דין של תביעה אזרחית בישראל, שעניינה סכסוך בין תובע, שרון יעיש, לבין נתבעים רבים. הטענה המרכזית היא כי בא כוחו של המושב, הנתבע מס' 4, לא הגיש מסמכים לרמ"י במועד, דבר שגרם לייש נזקים כספיים. הנזק הכספי מתייחס להבדלים בדמי היוון ובמס רכישה, הנובעים משומת מקרקעין גבוהה יותר בעקבות איחור בהגשת מסמכים. התביעה המקורית הוגשה ביוני 2018, ותביעה מתוקנת, שצירפה את הנתבעת 4, הוגשה במרץ 2021. הנתבע מס' 4 טען, כי עילת התביעה קמה בשנת 2011 או 2012, וכי התביעה הנוכחית פסולה מחמת התיישנות. עם זאת, השופט קבע כי עילת התביעה קמה רק לאחר סיום הליכי ההשגה בעניין שומת המקרקעין, אשר העניקה לתובע את "כוח התביעה הקונקרטי". לפיכך החליטה השופטת כי התביעה אינה נדחית על הסף, שכן היא הוגשה במסגרת תקופת ההתיישנות. באשר לסעדים המבוקשים בפסקאות 108-104 לכתב התביעה, המתייחסים להפרשי מדד, דמי שכירות ועוגמת נפש, קבע השופט כי יש לשמוע תחילה ראיות בטרם מחליטים על תקופת ההתיישנות. השופטת הדגישה כי סעדים אלה דורשים בירור נוסף, שכן הקשר בין הרשלנות הנטענת לבין הנזקים אינו ברור. לבסוף ציין השופט כי החלטתם בנוגע לבקשת הדחייה התבססה על פסק הדין הנוכחי, והחלטות נפרדות יינתנו במועדים להגשת ראיות.