ת"א 32714-05-14

תקציר

המקרה המדובר סובב סביב סכסוך בין רופא למטופל על רקע פוסט בפייסבוק שנצפה על ידי קהל רחב, שלטענת הרופא פוגע בשמו הטוב ובמקצועו. הפוסט המדובר נובע מביקור המטופל במרפאת הרופא ומבטא את החוויה השלילית האישית של המטופל ותחושותיו כלפי השירות והטיפול הניתנים על ידי הרופא. הרופא, לעומת זאת, טוען כי הפוסט הוא תיאור מוגזם ולא נכון של האירועים שהתרחשו. בית המשפט מכיר בפסק דינו בחשיבותו של חופש הביטוי, במיוחד בשיח דמוקרטי ובמשוב צרכני, ומציין כי הפוסט מבטא בראש ובראשונה את דעתו וניסיונו האישי של המטופל, מבלי להתיימר לחשוף אמיתות אוניברסליות על מיומנותו או רמת השירות של הרופא. יודגש כי השפה בה נעשה שימוש בפוסט אינה משפילה או פוגענית כשלעצמה, ואין די בתחושת עלבון או עוול שחש הרופא כדי להטיל על המטופל אחריות בגין לשון הרע. יתר על כן, פסק הדין דן באיזון בין ההגנה על שמו הטוב של הרופא לבין חופש הביטוי, ובסופו של דבר נותן משקל רב יותר לאחרון, מה גם שהפרסום אינו חורג ממתחם הסבירות, ונראה כי מדובר בביקורת לגיטימית. בית המשפט מקבל את טענת המטופל כי משרתו נופלת תחת הגנת האמת בפרסום והגנת תום הלב לפי סעיפים 14 ו-15 לחוק איסור לשון הרע. לגופו של עניין, בית המשפט מוצא כי לפרסום יש עניין ציבורי והוא מהווה הבעת דעה על התנהלות הרופא בקשר לעניין ציבורי, והמטופל כתב אותו בתום לב. בנוסף, בית המשפט מזכיר כי לרופא, כנותן שירות, יש ציפייה מופחתת לפרטיות בכל הנוגע להתנהלותו המקצועית, מה שמטה את הכף עוד יותר לכיוון חופש הביטוי. מאחר שהרופא בחר שלא להגיב לפוסט, בית המשפט מציין כי החלטה זו צמצמה את הנזק הנטען לשמו הטוב. בסופו של דבר, תביעת לשון הרע נדחית, והתובעים נדרשים לכסות את הוצאות הנתבעים, בסך 3,000 ₪.