בצה"מ 51043-02-22

תקציר

בית המשפט החליט כי יש לדחות את הבקשה לביטול צו הריסה מנהלי של מבנה שנבנה ללא היתר על קרקע חקלאית. ישנן מספר סיבות להחלטה זו. ראשית, הבקשה הוגשה באיחור וללא מסמכים ותצהירים תומכים חיוניים, לרבות כאלה של אנשי מקצוע המטפלים בתהליך הרישוי, כנדרש בחוק. שנית, המבקש לא הוכיח זכות עמידה, שכן הסכם החכירה שסיפק היה לחלקת קרקע אחרת. לגופו של עניין, קיבל בית המשפט את הטענה כי מדובר בבנייה חדשה ולא רק בשיפוץ פנימי של מבנה קיים, כפי שנטען על ידי המבקש. המבנה המדובר, ששטחו 113 מ"ר, היה שונה משמעותית בגודלו ובצורתו מהמבנה הקודם שעמד על 65 מ"ר, ועבר שינויים מהותיים, כולל גג מורחב, קירות חדשים, דלתות וחלונות, שהפכו אותו למבנה שונה לחלוטין. מאחר שנקבע כי המבנה המקורי עצמו נבנה ללא היתר, קבע בית המשפט כי העבודות החדשות מהוות "עבודה אסורה" וכי צו ההריסה המנהלי הוצא כדין. זאת ועוד, המבקש לא הוכיח כי הבניין נבנה לפני למעלה מחצי שנה, דבר המהווה דרישה לביטול הצו. בית המשפט בחן גם האם קיימות סיבות להאריך את מימוש צו ההריסה, אך קבע כי היתר הבנייה אינו "בהישג יד", שכן ההליך התכנוני נמצא בשלביו הראשונים. בית המשפט הדגיש את הצורך בפעולה מהירה במקרים של בנייה בלתי חוקית ואת עקרון המידתיות בצווי הריסה מנהליים, ולא מצא סיבה לעכב את הצו במקרה זה. גם התנהלותו של המבקש, לרבות עיכובים ואי קיום צווים קודמים, צוינה כמוטלת בספק. לבסוף, קבע בית המשפט כי יש להרוס את המבנה כולו ולא רק חלקים ממנו, שכן המבקש לא הביא ראיות לכך שניתן להפריד את הבנייה הבלתי חוקית מהמבנה הישן. ההחלטה התקבלה מבלי להורות על הוצאות, ולמבקש ניתנה זכות ערעור על פסק הדין בבית המשפט המחוזי.