תמ"ש 20369-10-17

תקציר

פסק דין זה דן בסכסוך רכושי מורכב בין אישה לעיזבון בעלה המנוח, לרבות אלמנתו ובנם. התובעת, שלא דיברה עברית והייתה בעלת הבנה מצומצמת בהליכים המשפטיים, טענה למחצית הבעלות בנכס על בסיס נישואיה למנוח על פי דיני השיתוף. הנתבעים, לרבות האלמנה ובנה המנוח, טענו כי התביעה מיושנת ונגועה בשיהוי, שכן היא הוגשה למעלה מ-15 שנה לאחר עריכת ההסכמים הרלוונטיים. עוד נטען, כי התובעת הייתה מודעת להסכמים ואף עודדה חלק מהם, מה שהופך את טענתה לחסרת תוקף. בית המשפט הסכים עם הנתבעים כי הסעדים האופרטיביים המבוקשים על ידי התובעת – ביטול הסכמי מכר ושכירות והסכם שכירות מוגן – אכן התיישנו, שכן הם נעשו למעלה מ-15 שנה לפני התביעה. עוד מצא בית המשפט כי התובעת הייתה מודעת להסכמים אלה ובחרה שלא לפעול לפיהם קודם לכן, דבר שגרם נזק מהותי לנתבעים ולדיירים. לפיכך, טענות אלה נדחו. עם זאת, בית המשפט פסק לטובתה של התובעת באשר לזכאותה למחצית מזכויות הקניין של המנוח לפי חוק השיתוף. נמצא כי הנכס נמכר כדין לבנו ואלמנתו של המנוח, ולפיכך אינו חלק מעיזבון המנוח. גם הסכם השכירות המוגנת נמצא תקף, וטענות התובעת להפרות ביחס להסכם זה לא נתמכו. בנוסף, קבע בית המשפט כי דירה בקומה העליונה ניתנה במתנה לבן המנוח, והתובעת לא סיפקה כל בסיס משפטי תקף לערער על כך. למרות שקיבל את טענת התובעת בדבר זכויותיה על פי חוק השיתוף, דחה בית המשפט את בקשתה לפרק את השותפות, בשל הנסיבות המורכבות וחוסר הבהירות כיצד לבצע פירוק כזה. השופט עודד את בני המשפחה לחלק את הנכס בהסכמה הדדית, והורה לתובע לשלם הוצאות משפט והוצאות משפט לנתבעים ולדיירים, בסך כולל של 20,000 ₪ כולל מע"מ. ניתן לפרסם את פסק הדין תוך השמטת פרטים מזהים.