ע"א 11122/07

תקציר

במקרה זה מערער המוסד לביטוח לאומי על פסק דין של בית משפט השלום בירושלים, שדחה את תביעתו לשיפוי בגין קצבת נכות המשולמת לנפגע תאונת דרכים. הנפגע, מר לוי משה חי, סבל מפגיעה נפשית לאחר תאונה בשנת 1998, ונקבע על ידי המל"ל כבעל 100% נכות נפשית לצמיתות, בעוד שבית המשפט המחוזי העריך רק 50% נכות, 10% ממנה הייתה קיימת. המל"ל ביקש שיפוי ממבטחי הנפגע על בסיס הסכם שחייב את המבטחים להחזיר 55% מההטבות הנלוות לנכות שנגרמה בתאונות. המבטחים שילמו 55% בניכוי 20% עבור המצב הקיים שאינו קשור לתאונה, מה שגרם למחלוקת על ניכוי זה. בית משפט קמא מצא כי המל"ל לא הוכיח קשר סיבתי מלא בין התאונה לבין הנכות. עם זאת, בערעור טען המל"ל כי יש למנוע מהמבטחים לשלול סיבתיות, שכן לטענתם התגמולים נבעו במלואם מהתאונה בהליכים קודמים עם הנפגע. ערכאת הערעור הסכימה עם המל"ל וקבעה כי ההשתק השיפוטי חל מאחר שהערכאה הנמוכה יותר אכן מצאה את קביעת המל"ל לנכות מלאה בשל התאונה אמינה, למרות שקיבלה רק 80% מההטבות בהליכי פיצויים. לפיכך, הערעור התקבל, וחייב את המבטחים לשפות את המל"ל במלואו, בניכוי סכומים שכבר שולמו, תוך כיסוי הוצאות משפט.