ת"א 10822-11-09

תקציר

התובע נפצע בתאונת דרכים והגיש תביעה כנגד חברת הביטוח הנתבעת לפיצויים. חברת הביטוח טענה כי רישיון הנהיגה של התובע לא היה תקף בעת התאונה, שכן הוא הותלה, ולכן הם לא היו חייבים לפצות אותו. בית המשפט בחן האם לתובע הייתה ידיעה על התליית רישיונו, בפועל או בקונסטרוקטיבית. מהראיות עולה כי רישיונו של התובע הושעה מנהלית מסיבות רפואיות, אך הוא המשיך לנהוג ללא כיסוי ביטוחי תקף. בית המשפט מצא כי חברת הביטוח לא הצליחה להוכיח מעבר לספק סביר כי התובע ידע בפועל על התליית רישיונו. למרות שהחברה שלחה הודעות בדואר רשום, היא לא דאגה לכך שההודעות יגיעו לתובע, ועצם משלוח ההודעות לא היווה ראיה מספקת למסירה. הפסיקה דרשה ידיעה בפועל על התליית הרישיון, ובית המשפט לא יכול היה לסטות מתקדים זה למרות שסבר כי ידע קונסטרוקטיבי מתאים במקרה זה. לפיכך, קבע בית המשפט כי חוסר ידיעתו בפועל של התובע על ההשעיה משמעה שלא נהג שלא כדין, וחברת הביטוח חייבת בפיצויו. בית המשפט העריך את נזקיו של התובע ופסק לו 38,556 ₪ בגין נזק לא ממוני, 265,000 ₪ בגין הפסדי שכר ופגיעה בכושר השתכרות ו-30,000 ₪ בגין סיוע מצדדים שלישיים. עם זאת, בית המשפט ניכה את התשלומים שקיבל התובע מהמוסד לביטוח לאומי, אשר כיסו את הוצאותיו הרפואיות. כמו כן, בית המשפט קבע כי התובע אינו זכאי ל-25% נוספים מהנזק משום שלא הודיע למל"ל על תביעתו נגד חברת הביטוח כנדרש בחוק. לפיכך, סך הפיצוי המגיע לתובע היה אפסי, והתביעה נדחתה. כל צד נצטווה לשאת בהוצאותיו.