ת"א 7521-04-13

תקציר

פסק הדין דן בזכות לזכות הנאה בדיני המקרקעין בישראל, המוגדרת כ"שעבוד מקרקעין לשם הנאה ללא זכות החזקה". פסיקת בית המשפט העליון קובעת כי כדי לרכוש אינטרס זה צריכים להתקיים שלושה תנאים: ראשית, הזכות בה נעשה שימוש צריכה להיות ראויה להוות אינטרס הנאה; שנית, השימוש חייב להיות במשך שלושים שנים רצופות ובידיעתו הקונסטרוקטיבית של הבעלים; שלישית, השימוש חייב להיות מנוגד לזכות הבעלים, גלוי ולא חוזי. התקופה המדוברת מתחלקת לשני חלקים: 1936 עד 1986, ו-1986 עד 2009, כאשר האחרון הוא כאשר הנתבעים רכשו את הקרקע. בתקופה השנייה, השימוש בדרך התבסס על זכות חוזית, ועל כן לא ניתן לראות בו עניין של הנאה. גם התקופה הראשונה אינה זכאית, שכן היה זה שימוש הדדי ובהסכמה שהוסכם בין משפחות שור ושמואלי, ולכן לא היה מנוגד לזכויות הבעלות של משפחת שמואלי. יתר על כן, אינטרס הנאה מכורח המציאות אינו מוכר במקרה זה, שכן קיימת כניסה נוספת לאחוזת שור, אם כי יקרה להשבחה. לפיכך, לא מתקיימים התנאים לזכות הנאה והתביעה נדחית. התובע חויב לשלם לנתבעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך 20,000 ₪.