ת"א 1781/09

תקציר

המחלוקת נסובה סביב השכרת שתי חנויות סמוכות בירושלים המשמשות כמכבסה, שהושכרו במקור על ידי הנתבעת. החנויות עברו בירושה לבעלים שונים לאורך השנים, כאשר התובעת רכשה את שתי החנויות ביולי 2007. דמי השכירות שולמו מדי שנה מראש. הייתה מחלוקת לגבי המועד המדויק שבו שולמו דמי השכירות האחרונים, כאשר הנתבע טען שהם שולמו לבעלים הקודמים בינואר 2008, כלומר בשנת 2007. התובע טען כי דמי השכירות לשנת 2008 היו אמורים להיות משולמים ביולי 2008 ומשלא שולמו, הגיש תביעת פינוי ודמי שכירות שלא שולמו בינואר 2009. הנתבעת שילמה לבעלים הקודמים עבור שנת 2008 בחודש מרץ 2009 ושלחה שיקים על דמי השכירות לשנת 2009 אשר הוחזרו. דמי השכירות לשנת 2010 שולמו לקופת בית המשפט בפברואר 2011. השאלות העיקריות שעמדו בפני בית המשפט היו: האם אי תשלום דמי השכירות מהווה עילה לפינוי, פרשנות הסכמי השכירות והאם יש להעניק לנתבע סעד של צדק. השופט קבע כי הנתבע ידע על שינוי הבעלות בחנויות והיה מודע לכך שעליו לשלם לתובע, אך ניסה לשלם לבעלים הקודמים וליצור מצג שווא של הסכם קודם. עוד קבע השופט כי הנתבע לא שילם את כל דמי השכירות המגיעים לו, אלא רק הפקיד תשלומים חלקיים בקופת בית המשפט. לפיכך, השופט הגיע למסקנה כי לתובעת יש עילת פינוי בגין אי תשלום דמי שכירות. למרות זאת, השופט העניק לנתבע סעד מן הצדק, בהתחשב בכך שמדובר בהפרה חד פעמית לאחר עשרות שנים של שכירות, ובעובדה שהעסק היה מרכז עולמו של הנתבע וסיפק את פרנסתו. השופטת הורתה לנתבע לשלם את מלוא דמי השכירות מיום רישום הנכס על שם התובע, בתוספת ריבית, בתוך 60 יום, בצירוף שכר טרחה בסך 25,000 ₪ ושכר טרחת עורך הדין של התובע בסך 15,000 ₪. אם סכומים אלה לא ישולמו בתוך הזמן הנקוב, הנתבע יצטרך לפנות את הנכס תוך 7 ימים ולשלם את יתרת דמי השכירות. ההחלטה התקבלה לטובת התובעת אך תוך התחשבות בנסיבות הנתבע, ופסק לתובע סך של 40,000 ₪, ואת דמי השכירות שלא שולמו, שישולמו בתוך 60 יום מיום מתן פסק הדין.