ע"א 4974/05

תקציר

פסק הדין המדובר הוא תוצאה של תביעת תאונות דרכים. המשיב, הולך רגל שנפגע בתאונה, תבע פיצויים, וחבות הצדדים לא הייתה שנויה במחלוקת. פסק דינו של בית המשפט המחוזי התמקד בגובה הפיצוי המגיע למשיב, שהיה משמעותי. פסק הדין פסק למשיב למעלה מ-1.3 מיליון ₪, לאחר ניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי. הפיצויים כיסו נזקים שונים, בהם הפסדי השתכרות בעבר ובעתיד – סיוע לצד שלישי, הוצאות ניידות ודיור, כאב וסבל. בית המשפט ביסס את פסיקתו על התרשמותן והערכתן של הראיות שהוצגו, ובחר בסכומים גלובליים במקרים בהם חישובים מדויקים לא היו אפשריים. חוות דעת מומחה ועדות המשיב נלקחו בחשבון לצורך קביעת נכות אורתופדית והפסד השתכרות. הן המבטחים והן המשיב ערערו על ההחלטה, וטענו להפחתה ולהגדלת הפיצוי, בהתאמה. עם זאת, ערכאת הערעור קבעה כי אין עילה להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, שכן הוא אינו בלתי סביר או מופרך. בית המשפט הכיר בשיקול הדעת הרחב הנתון לבית משפט קמא בעניינים אלה וסירב להחליף את הערכתו שלו בזו של בית משפט קמא. השופט ש' ג'ובראן והשופט ד' ברלינר הסכימו עם פסק הדין, והערעור והערעור הנגדי נדחו. סיכום מקיף זה לוכד את עיקרי פסק הדין, לרבות נימוקי בתי המשפט ודחייתם הסופית של שני הערעורים.