ע"א 8517/06

תקציר

שני ערעורים אלה וערעור נגדי אחד באים בעקבות פסק דין של בית המשפט המחוזי שקיבל חלקית תביעה כספית של שכטמן ושות' חברה לבניין בע"מ נגד משרד הבינוי והשיכון (המדינה). עובדות היסוד נוגעות למכרז שבו זכה שכטמן לבניית יחידות דיור בעפולה עילית. בעקבות המכרז התקשרו המדינה ושכטמן במספר התקשרויות. חוזים אלה חייבו את החברה לבנות את היחידות ואת המדינה לרכוש את כל היחידות שלא נמכרו. החברה בנתה מעטפות הרחבה בחלק מהדירות, שהמדינה סירבה לשלם עבורן מעבר לתמורה הכוללת שנקבעה במקור. לאחר מכן הגישה החברה תביעה בסך 3.2 מיליון שקל נגד המדינה. בית המשפט המחוזי פסק לטובת החברה, אך פסק רק באופן חלקי את הסכום הנתבע. שני הצדדים ערערו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. השאלה המרכזית העומדת לדיון היא האם המדינה נדרשת, במסגרת החוזית, לשלם לשכטמן את העלות הריאלית של המעטפות. בית משפט זה בחן בעבר נסיבות דומות מאוד בפרשות אספן ופבר. המסמכים החוזיים בשני המקרים כמעט זהים לאלה שבעניינו של שכטמן. מלשונם הברורה של חוזים אלה עולה כי הצדדים לא התכוונו שהמדינה תשלם תשלומים נוספים עבור המעטפות. לפיכך, מציע השופט א' גרוניס לקבל את ערעור המדינה בסוגיה זו. ניתן לדחות את טענותיו של שכטמן גם על בסיס השתק שיפוטי. החברה טענה בעבר כי המקרים של אספן ופבר זהים לשלהם, אך לאחר שמקרים אלה הוכרעו, שכטמן הפך את טענתה. היפוך זה אינו עולה בקנה אחד עם ערכי ההגינות הפרוצדורלית. עם זאת, מאחר שהערעור מתקבל לגופו של עניין, אין צורך להסתמך על השתק שיפוטי. הסוגיה השנייה נוגעת להוצאות שנגרמו לחברה בעת ההמתנה למסירת הדירות למדינה. בית המשפט המחוזי קבע כי רק חלק מהעיכוב היה באשמת המדינה. שני הצדדים ערערו על קביעה זו, אך השופט גרוניס לא מצא עילה להתערב בקביעתו העובדתית של בית המשפט המחוזי, ולכן שני הערעורים בנושא זה נדחים. לסיכום, ערעור המדינה מתקבל בחלקו: חובת המדינה לפצות את שכטמן בגין המעטפות בטלה. ערעורו של שכטמן וערעורו שכנגד נדחים בחלקם. שכר טרחת עורך הדין של שכטמן בבית המשפט המחוזי נקבע על 125,000 ₪, ושכר טרחת עורך הדין בבית המשפט העליון על 30,000 ₪. מע"מ יתווסף לסכום שנפסק לשכטמן בבית המשפט המחוזי בגין עיכוב ההחזקה. השופטת מ' נאור והשופטת א' חיות מסכימות עם פסק דינה של השופטת גרוניס.