רחד"פ 29160-10-22

תקציר

פסק הדין דוחה את הערעור וקובע כי הוראות הדין חלות על נושים מובטחים, גם אם השעבוד הקבוע לטובתם קם לפני כניסת החוק לתוקף. זאת, גם אם מימוש הנכס המשועבד החל לפני מועד זה. פסק הדין מתבסס על לשונו המפורשת של החוק, הקובעת כי התיקונים חלים על הליכים שהחלו לאחר יום התחילה, ללא סייג או פטור לשעבודים קבועים. הדבר נתמך גם על ידי עקרון השוויון בין הנושים בהליכי חדלות פירעון. גם הפרשנות המילולית הגיונית ומתיישבת עם כוונת המחוקק העומדת מאחורי התיקונים, המבקשים להעדיף נושים בלתי מובטחים ולהבטיח פיקוח טוב יותר על תהליך המימוש. טענות הבנק, המבוססות על ניואנסים לשוניים ועל הרטרואקטיביות לכאורה של החוק, נדחות בשל הרחבת משמעות הטקסט מעבר למשמעותו הפשוטה. פסק הדין מדגיש כי החוק חל על שעבודים קבועים, לרבות חובת הגשת תביעת חוב והגבלות על מימוש נכסים משועבדים, גם אם יצירת השעבוד או מימושו קדמו לתחילתו של החוק. משכך, אין מקום לערעור, והוא נדחה ללא הוצאות, נוכח אופייה העקרוני של השאלה וגישתו השיתופית של הבנק בתחום ההרחבות והתקשורת.