עתפ"ב 25814-05-24

תקציר

תיק הערעור נסוב סביב הרשעתו של המערער בשני אישומים: בנייה ללא היתר והפרת צו מינהלי. המערער טען, כי שגה בית משפט קמא בכך שלא הורה על תסקיר שירות המבחן לבחינת אפשרות הרשעתו וכי העונש מופרז. עם זאת, ערכאת הערעור דחתה את הערעור, ולא מצאה עילה להתערב בשיקול דעתו של בית משפט קמא. על פי הפסיקה, טענות בדבר חומרת העונש לבדן אינן מצדיקות התערבות בערעור אלא אם קיימת חריגה ניכרת ממדיניות הענישה. תפקידה של ערכאת הערעור אינו להטיל מחדש את העונש אלא לבחון את סבירות עונשו של בית משפט קמא. במקרה דנן, החלטתו של בית משפט קמא שלא להורות על תסקיר שירות מבחן הייתה מוצדקת, שכן היא אינה מחייבת ותלויה בשיקול דעתו של בית המשפט. דו"ח כזה אינו תמיד הכרחי ומשמש בדרך כלל להערכת נסיבותיו האישיות של הנאשם ופוטנציאל השיקום שלו. מאחר שעניינו של המערער לא נכלל בגדר הקטגוריות המחייבות, החלטתו של בית משפט קמא שלא להפנותו לתסקיר הייתה סבירה. לגבי ההרשעה, הכלל הוא שבגיר שנמצא אשם בעבירה פלילית יורשע. הימנעות מהרשעה היא אמצעי חריג, המתאים רק כאשר התועלת לציבור עולה על הנזק שנגרם לנאשם. במקרה דנן, טענותיו של המערער לנזק עקב ההרשעה, כגון אי חידוש אשרת הכניסה שלו לארה"ב, לא הוכחו דיין. המכתב שמסר המערער, שנכתב על ידי אחותו ושותפו העסקי, לא נחשב לתשתית ראייתית אמינה. יתר על כן, אופי העבירות, ובפרט הפרת צו מנהלי, מכביד מאוד על ויתור על הרשעה. עבירות אלו נחשבות לאיום משמעותי על שלטון החוק ועל האינטרס הציבורי. לפיכך, הרשעתו של המערער מעבירה מסר חשוב של הרתעה ושומרת על טוהר המידות של מערכת המשפט. לבסוף, ערכאת הערעור לא מצאה עילה להתערב בקנס שהטיל בית משפט קמא, שהיה סביר ועולה בקנה אחד עם מדיניות הענישה הרווחת. הקנס לא היה גבוה מדי בהשוואה למקרים דומים ולא היווה טעות או חריגה קיצונית המצדיקה התערבות. משבחר המערער להישפט, הקנס המינהלי לא חל עוד, ובית משפט קמא הטיל קנס בגדר חוק העונשין. סיכומו של דבר, דחתה ערכאת הערעור את הערעור על כל חלקיו, ולא מצאה הצדקה לבטל את החלטת בית משפט קמא או את גזר דינו.