ת"ט 38589-02-22

תקציר

תיק בית המשפט סובב סביב שישה המחאות שנתן חייב לזוכה כתשלום עבור עבודה בשלושה פרויקטים: מגדל-צדק, מזכרת בתיה ורמת ההפרדה. החייב התנגד לביצוע המחאות אלה, בטענה שהן ניתנו בתנאי שהזוכה ישלים את הפרויקטים ויחתום על הסכמים, מה שלא קרה. עם זאת, הזוכה טען כי הצ'קים הם תשלום עבור עבודה שוטפת ואינם מותנים. בית המשפט התייחס גם לקיומה של תביעה מקבילה בבית המשפט המחוזי, בה דרש הזוכה תשלום נוסף מהחייב בגין עבודה ללא שכר. החייב רצה שהתיק בבית המשפט המחוזי יאוחד עם תיק זה, אך הזוכה הצהיר כי הצ'קים המדוברים אינם חלק מתביעה זו. בית המשפט בחן את הראיות שהוצגו על ידי שני הצדדים ומצא כי טענות החייב אינן נתמכות ומהוות הגנה מפוברקת. החייב לא הצליח להביא כל ראיה הקושרת את ההמחאות לתנאי חתימת הסכם או השלמת כל הפרויקטים. יתר על כן, בית המשפט מצא כי טענות החייב בדבר "כשל תמורה מלאה" ו"תשלום מותנה" אינן מבוססות ועשויות להוות גם "הגנות בד". טענות הזוכה, לעומת זאת, נתמכו בראיות המצביעות על כך שהצ'קים היו תשלומים עבור עבודות שוטפות בפרויקטים ספציפיים. לסיכום, דחה בית המשפט את התנגדות החייב והתיר את מימוש השיקים. כמו כן הורה בית המשפט לחייב לשאת בהוצאות הזוכה, בסך 25,000 ₪. ההחלטה התקבלה על סמך הראיות שהוצגו וחוסר ההצדקה בטיעוני החייב, והמקרה המקביל בבית המשפט המחוזי לא השפיע על פסק הדין.