ע"פ 17161-04-13

תקציר

המחלוקת העיקרית במקרה זה נסובה סביב הגדרת מקום חניה והאם הוא מהווה מדרכה אם לאו. המערער קיבל דוחות חניה בגין חניה לכאורה על מדרכה. עם זאת, הראיות שהוצגו בבית המשפט לא תמכו באופן חד משמעי בטענה כי השטח מיועד אך ורק למעבר הולכי רגל. מבחן המיקום ומבחן הייעוד, כהגדרתם בחוק העזר, לא התקיימו. בעבר היה המרחב כביש משותף לכלי רכב ולהולכי רגל, והצבת עמודים באזור לא שינתה בבירור את ייעודו. יתר על כן, היעדר שלטים או סימנים המסמנים אותה כמדרכה, לצד העובדה שכלי רכב הנושאים תגי נכה לא נרשמו דוחות לחניה במקום, תרמו לעמימות. השופט פסק לטובת המערער, תוך שהוא מנמק ספק סביר ומקבל את הערעור. פסק הדין וגזר הדין שניתן על ידי בית המשפט לעניינים מקומיים בוטלו, וכתוצאה מכך זוכה המערער מהעבירות המיוחסות לו. פסק דין זה מבטל גם את החיוב בהוצאות שנגרמו למערער במהלך המשפט.