בש"פ 3357/22

תקציר

לאחר עיון בערעור ושקילת הטיעונים שהוצגו, החליט השופט היושב בדין לדחות את הערעור באישומים של סחיטה באיומים. החלטה זו מתיישבת עם פסיקה קודמת של בית המשפט, המדגישה כי סחיטה באמצעות איומים כרוכה מטבעה בסכנה לציבור ובמיוחד לקורבנות, אשר לעיתים קרובות חשים אימה בביתם. עבירות מסוג זה מעוררות חשש ממשי לשיבוש הליכי משפט, שכן הנאשם עלול להפחיד את הקורבנות כדי למנוע מהם לשתף פעולה עם ההליך המשפטי. המקרים המצוטטים, כגון טנסקי נ' מדינת ישראל ומגרי נ' מדינת ישראל, מפגינה באופן עקבי את חוסר רצונו של בית המשפט לשקול חלופות מעצר בגין עבירות מסוג זה, נוכח האיום המיידי הנשקף מהן. במקרה הנוכחי, החומרה מתעצמת שכן המערער לא השמיע איומים מפורשים אלא עורר פחד באמצעות קשר עם "משפחת חרירי" הידועה לשמצה, דבר הממחיש את עוצמתו ואת האיום המרומז בהתנהלותו. השופט הדגיש כי חלופות מעצר, כגון שחרור בתנאים, צריכות להיות חריגות נדירות בשל הסיכונים הפוטנציאליים הכרוכים בכך. תסקיר שירות המבחן, אף שהוא נשקל, משמש כקו מנחה בלבד ואינו גובר על הצורך הברור במעצר בתרחיש זה. לפיכך, הערעור נדחה רשמית ביום 30.5.2022, ובכך חיזק את העמדה כי אופי העבירה וחומרתה והסיכונים הכרוכים בה מצדיקים את המשך המעצר.