ע"פ 46908-05-15

תקציר

המדינה טענה כי המשיבים העסיקו שלא כדין נתין זר כעוזרת בית וכי הראיות, שהושגו במהלך בדיקה בבית המשיבים, תומכות בטענה זו. המשיבים טענו כי הראיות הושגו שלא כדין ותוך פגיעה בזכותם להליך הוגן, ועל כן יש לפסול אותן. השופטים הסכימו עם המשיבים כי לא ניתן לעשות שימוש בראיות שהושגו במהלך הבדיקה, שכן לפקחים לא הייתה סמכות להיכנס לנכסי המשיבים ללא צו שיפוטי, ולא התקבל צו כזה. השופטים נימקו זאת בכך שחוק עובדים זרים, לפיו טענו המפקחים כי הם פועלים, אינו מעניק להם סמכות להיכנס לבית מגורים פרטי ללא הסכמת התושב או צו בית משפט, וטענת המפקחים כי הם פועלים מכוח חוק הכניסה לישראל אינה תקפה, שכן המדינה לא סיפקה הסבר לטענה זו במהלך ההליכים בבית המשפט המחוזי. עם זאת, השופטים קבעו כי דוקטרינת הפסילה השיפוטית, המאפשרת לבתי המשפט לפסול ראיות שהושגו שלא כדין, אינה מחייבת את פסילת הראיה במקרה זה. הם ביססו החלטה זו על הערכת נסיבות המקרה, לרבות אופי אי החוקיות וחומרתה, זמינותן של דרכים חלופיות להשגת הראיות, השפעת איסוף הראיות הבלתי חוקיות על מהימנות הראיות והנזק החברתי הכרוך בפסילת הראיות. השופטים הגיעו למסקנה כי אף שהראיות הושגו שלא כדין, הפגיעה בזכותם של המשיבים להליך הוגן אינה משמעותית דיה כדי להצדיק החרגה, במיוחד בהתחשב בחשיבות החברתית של הטלת אחריות על מעסיקים בגין העסקת אזרחים זרים שלא כדין. זאת ועוד, קבעו השופטים כי ניתן לקבל גם את הראיות הנגזרות – אמירות המשיבים במהלך חקירותיהם ועדויותיהם בבית המשפט. הם נימקו זאת בכך שאלה אינם נגועים באיסוף הראיות הבלתי חוקי, שכן המשיבים מסרו אותן מרצונם, לאחר קבלת ייעוץ משפטי, ובכך ייצגו את רצונם החופשי של המשיבים. לסיכום, קיבלו השופטים את ערעור המדינה וקבעו כי התיק יחזור לבית המשפט המחוזי להחלטה חדשה, על סמך הראיות שבית המשפט העליון קבע שהן קבילות.