ה"פ 35554-03-10

תקציר

התיק נסוב סביב עסקת מתנה של מקרקעין מהירשזון לילדיו, המבקשים. השאלות העיקריות השנויות במחלוקת הן: (1) זכותו של מי עדיפה במקרה זה – זכות המבקשים בעסקת המתנה או זכות הבכורה של המשיבים באמצעות עיקול? (2) האם עסקת המתנה היא רק עסקה למראית עין? המשיבים טענו כי יש להעדיף את העיקול על פני עסקת המתנה מאחר שהיא לא הושלמה עם הרישום וכי עסקת המתנה נועדה להבריח את נכסיו של הירשזון מנושיו. המבקשים, לעומת זאת, טענו כי עסקת השי הייתה אמיתית וכי העיכוב בהעברת הקרקע נבע משינוי ייעוד, שהפך אותה למתאימה יותר לבנייה. בית המשפט בחן את חומר הראיות ומצא כי המבקשים לא סיפקו הסברים מספקים למספר היבטים תמוהים של התיק. ראשית, לעסקת המתנה לא צורפו מסמכים משפטיים שבדרך כלל היו מלווים עסקה כזו, ותצהירו של הירשזון לא שלל את זכותו לחזור בו מהמתנה. שנית, עיתוי מתן המתנה, זמן קצר לאחר שהירשזון הואשם בעבירות כלכליות, העלה ספקות לגבי כוונתו, במיוחד לאור העובדה שהקרקע הועברה לאחר 17 שנה ללא כל סיבה משכנעת. שלישית, קשייו הכלכליים של הירשזון והצורך בהלוואה בערך באותו זמן תמכו עוד יותר ברעיון שעסקת המתנה נועדה להגן על הקרקע מפני נושים. רביעית, התנהלות המבקשים לאחר עסקת המתנה, כגון עיכוב הרישום ואי תשלום מיסים, הצביעה על היעדר כוונה אמיתית להשלים את המתנה. לבסוף, הרישום המאוחר של הערת אזהרה להבטחת זכויות המבקשים הצביע גם הוא על חוסר רצון להפוך את עסקת המתנה לפומבית. ככלל, בית המשפט הגיע למסקנה כי עסקת המתנה נועדה ליצור מראית עין חיצונית של העברת זכויות, בעוד שהכוונה האמיתית הייתה להגן על הנכסים מפני נושים פוטנציאליים. לפיכך, בקשת המבקשים לסעד הצהרתי בדבר זכויותיהם הבלעדיות במקרקעין נדחתה, וצו העיקול נותר על כנו. בית המשפט לא הורה על הוצאות, בהתחשב במצבם הכלכלי של המבקשים.