עמ"נ 17129-05-19

תקציר

בעל הנכס, טיילס, ערער על החלטה הנוגעת לארנונה ובמקביל עתר נגד גבייה רטרואקטיבית של מיסים אלה. המיסים היו ביחס לנכס שהושכר למספר שוכרים. טילס לא הודיעה לעירייה על זהות הדיירים או על שטחי הנכס שברשותם. החברה טענה כי ועדת הערר שגתה בכך שלא הציגה ראיות לחזקה וכן כי מדידת הנכס שערכה העירייה בשנת 2003 הייתה שגויה. יתר על כן, טילס טען כי הגבייה הרטרואקטיבית של המסים אינה תקפה וכי החשבונות מיושנים. השופט דחה את הערעור וציין כי טיילס גילו אדישות כלפי בירור פרטי ההחזקה וכי התנהגות החברה אינה עולה בקנה אחד עם המצופה מהם כבעלי הנכס. עם זאת, השופט קיבל חלקית את העתירה, והסכים כי תביעות המס שקדמו ל-14 באפריל 2003 התיישנו בשל חוסר אחריותה של טילס לעיכוב. השופטת הדגישה כי אין זה מתפקידה של העירייה לחקור ולחלק את הנכס בין המחזיקים השונים, במיוחד כאשר הבעלים לא מילאו את חובתם לספק בהירות. לפיכך, יתר המסים היו תקפים, שכן ראוי היה להטיל את החיוב על בעל הנכס בנסיבות אלה. הן העותר והן המערער חויבו בתשלום הוצאות העירייה, לרבות שכר טרחת עורך הדין, בסך 20,000 ₪.