ע"א 18897-09-10

תקציר

זהו ערעור וערעור נגדי בתיק שעניינו תביעת נזיקין בגין נזקי גוף שנגרמו למר יחיאל אסור בשני אירועים נפרדים. האירוע הראשון התרחש בתאריך 22/02/1999, כאשר אסור נפל ממשאית אותה פרק ונפצע בפרק ידו הימנית. האירוע השני מתייחס לחשיפתו של אסור לרעש במהלך עבודתו אצל המשיב במשך מספר שנים, אשר לטענת אסור גרם לנזק שמיעה וטנטון. בית משפט קמא דחה את שתי הטענות. באשר לאירוע הראשון, קבע השופט כי הוא נופל להגדרת "תאונת דרכים" לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, ולכן תביעתו של אסור על בסיס פקודת הנזיקין אינה תקפה. באשר לתביעה בגין נזקי רעש, קבע בית המשפט כי אסור לא הביא ראיות מספיקות לכך שיש לייחס את נזקו למשאית הספציפית בה עבד, להבדיל ממשאיות אחרות אליהן נחשף במהלך עבודתו. אסור ערער על פסקי הדין וטען כי יש לראות באירוע הראשון עוולה נזיקית ולא תאונת דרכים, וכי היה על בית המשפט לקבל את תביעתו לנזקי רעש. המשיבים ערערו נגדית, וטענו כי היה על בית משפט קמא להורות לאסור לשלם את הוצאות משפטם, במיוחד נוכח דחיית טענותיו. השופט גריל, בדעת רוב, קיבל את ערעורו של אסור ביחס לאירוע הראשון, וקבע כי על המעסיק המשיב לפצות את אסור בגין הנזקים שנגרמו בתאונה ביום 22/02/1999, למרות שאסור לא תבעה פיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. השופט גריל הדגיש כי העובדות הרלוונטיות אינן שנויות במחלוקת וכי המשיבים טענו לטובת סיווג האירוע כתאונת דרכים. לכן, הטלת אחריות על המעביד לא תגרום להם עוול, מה גם שהיו להם הזדמנויות רבות לערב את חברת הביטוח. עם זאת, השופט גריל דחה את ערעורו של אסור בנוגע לטענת נזקי הרעש, והסכים עם בית משפט קמא כי אסור לא הביא ראיות מספיקות. השופט גריל דחה אף הוא את ערעורם הנגדי של המשיבים, בקובעו כי לבית משפט קמא שיקול דעת לפסוק בהוצאות, והוא הצדיק את החלטתו שלא להטיל אותן על אסור. השופט רון סוקול, בדעה חולקת, חלק על החלטתו של השופט גריל לקבל את ערעורו של אסור נגד המעסיק בנוגע לאירוע הראשון. השופט סוקול הדגיש כי אסור לא תבעה פיצויים לפי הדין הרלוונטי, וכי לא ניתנה למעסיק הזדמנות הוגנת להתגונן מפני תביעה כזו. השופטת דיאנה סלע הסכימה הן עם השופט גריל והן עם השופט סוקול כי יש לדחות את ערעורו של אסור ואת הערעור הנגדי של המשיבים מבלי לפסוק הוצאות.