ה"פ 10199-05-15

תקציר

פסק הדין דן בהפקעת קרקעות בכרמיאל משנות ה-60 ובפיצויים שמדינת ישראל חייבת לבעלי הקרקעות. בית המשפט בוחן את המסגרת הנורמטיבית לחישוב פיצויים לפי סעיף 13 לפקודת המקרקעין (רכישה לצרכי ציבור), שעניינה הפסד דמי חכירה. הדיון נסוב סביב שיעור התשואה הראוי על שווי הקרקע, כאשר מומחה התובעים מציע 6% והמומחה מטעם הנתבעת מציע 5%. בית המשפט מנתח בהרחבה את הפסיקה ופסקי דין קודמים ומסכים עם המומחה מטעם התובעים, בקובעו כי תכלית החקיקה בנושא פיצויי הפקעה היא להעמיד את בעלי הקרקע במצב בו היו נמצאים אלמלא ההפקעה. יודגש כי הודאת המדינה בהליכים קודמים בדבר נאותות שיעור של 5% ופסק הדין בתיק קשור, איסמעיל, תומכים בעמדת התובעים. משכך, מחליט בית המשפט כי על המדינה לשלם לתובעים 6% מהשווי המשתנה של הקרקעות המופקעות כפיצוי בגין דמי חכירה אבודים, שיחושבו ממועד התפיסה ועד למועד התשלום. בנוסף, בית המשפט מורה למדינה לכסות את הוצאות התובעים, לרבות חלקם בשכר טרחת המומחה, ומעניק תשלומים נוספים בשיעור מסוים. פסק הדין נועד לשים קץ למחלוקות ארוכות שנים בנוגע להפקעות ישנות, ולהבטיח כי בעלי הקרקע יקבלו פיצוי הוגן ושווה.