בג"צ 136/84

תקציר

המועצה הישראלית לצרכנות ערערה על החלטת הממונה על ההגבלים העסקיים לאשר הסדר כובל לשנתיים בענף הביטוח לבקשת איגוד חברות הביטוח בישראל. ההסדר אפשר לאגודה לקבוע את קווי הפעולה של חבריה בנוגע לתוכניות ביטוח, תנאים, פרמיות ותשלומים אחרים. לטענת המועצה לצרכנות, כל קו פעולה עתידי טעון את אישור המועצה, וההסדר הכולל שימש כהסכם מסגרת. עם זאת, המשיבים סברו כי אין להתייחס לקווי הפעולה העתידיים כאל הסדרים כובלים. בג"ץ היה צריך לקבוע אם אישור המועצה תואם את חוק ההגבלים העסקיים. בית המשפט קבע כי המועצה, בהיותה הגורם היחיד המוסמך לאשר הסדרים כובלים, חייבת להפעיל את שיקול דעתה באופן אישי ולא באמצעות אחרים. אמנם קיים מרחב תמרון מסוים בכלל זה, אך שיקול הדעת שהוענק לאגודה הקיף מגוון רחב של נושאים והיווה העברת סמכות שקילה, דבר שאינו מותר. יתר על כן, בית המשפט מצא כי אישור ההסדר מראש מתנער מתפקידה של המועצה לבחון כיווני פעולה עתידיים על בסיס האינטרס הציבורי. בנוסף, הסכמת הממונה על ההגבלים העסקיים, אף היוותה שיקול משמעותי, לא גברה על גורמים אחרים. החלטת המועצה התבססה על ההנחה שמי שנפגע יוכל לבקש מאוחר יותר ביטול, דבר שבית המשפט מצא כשגוי. בסיכומו של דבר, הערעור התקבל, והאישור נדחה, עם תקופת חסד של 60 יום לקווי פעולה קיימים. המשיב 3 חויב לשאת בהוצאות המערערת.