ת"פ 5048-10-17

תקציר

הכרעת הדין דנה באפשרות לסיים את ההליך ללא הרשעה של נאשם 1, בהתחשב בפוטנציאל הפגיעה בהעסקתו, אך בסופו של דבר מכריע שלא לעשות זאת בשל היעדר ראיות קונקרטיות לפגיעה וחומרת העבירה. העבירה, קשירת קשר לביצוע עוון וניסיון מרמה, מהווה סיכון לשלום הציבור. בית המשפט קובע את טווח הענישה המתאים לשני הנאשמים, תוך התחשבות בערכים החברתיים שנפגעו, בנזק שנגרם ובמדיניות הענישה. הוא מתייחס לנסיבות ביצוע העבירה, הדורשות תכנון ומחשבה מראש, אך גם מכיר בהיעדר אמצעים מתוחכמים או זיוף. הטווח נקבע למספר חודשי עבודות שירות או עד 12 חודשי מאסר, לצד עונשים נלווים. בקביעת העונש הספציפי לכל נאשם, בית המשפט מתחשב בנסיבותיו האישיות, בריאותו, השכלתו ומצבו התעסוקתי. כמו כן, היא לוקחת בחשבון את הימנעותם מהודאה באשמה והיעדר ביקורת עצמית, כמו גם את מחדלי החקירה במהלך ההליך, ומשקללת אותם כגורמים מקלים. על שני הנאשמים נגזרו חודשיים עבודות שירות, שישה חודשי מאסר על תנאי וקנס של 1,000 שקל או 10 ימי מאסר במקומם, שישולמו בתשלומים. המשפטים נמצאים בקצה התחתון של הטווח המתאים בשל הגורמים המקלים שהוזכרו לעיל. פסק הדין מסתיים ביידוע הנאשמים על זכותם לערער ומיום 9.3.2020.