ת"א 10554-02-12

תקציר

פסק הדין דן בתביעה שהגישו יורשי משפחה שהתיישבה במושב עין ורד בשנות ה-30 וחכרה קרקע מקק"ל. היורשים, בהירה ויעקב, עתרו למינהל מקרקעי ישראל (רמ"י) בבקשה לחדש את חוזה החכירה שעמד לפוג. אולם מנהל מקרקעי ישראל סירב, בנימוק שהמשפחה הפרה את תנאי החכירה, שכללו את עיבוד הקרקע ומגורים בה. הסכם החכירה גם חייב את רמ"י לפנות לחוכרים לפני תום חוזה החכירה, מה שלא קרה. בית המשפט פסק לטובת מנהל מקרקעי ישראל, וקבע כי המשפחה נטשה את הקרקע לפני למעלה משבעים שנה ולא עמדה בהתחייבויותיה על פי חוזה החכירה. הדבר היווה הפרה יסודית של חוזה השכירות, ולרשות ישראל הייתה הזכות לבטלו תוך זמן סביר, וכך עשה. עוד קבע בית המשפט כי היורשים ויתרו על זכויותיהם במקרקעין וכי התביעה נדחתה באופן סובייקטיבי ואובייקטיבי. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי תקופת ההתיישנות פקעה, החל לא יאוחר ממועד תום תקופת החכירה הראשונה בשנת 1983. משכך, דחה בית המשפט את התביעה וקיבל את תביעתה שכנגד של רמ"י, והורה על ביטול זכות החכירה הרשומה על שם החוכרים המקוריים, נחום ותמר לנה. לכל אחד מהנתבעים המיוצגים נפסקו הוצאות בסך 20,000 ₪ מהתובעים.