ע"א 18202-04-10

תקציר

הערעור בעקבות תביעה שהגיש המשיב נגד המערערת בדבר הסכם שנחתם ביניהם לשיווק דירות המערערת בלוד. המחלוקת העיקרית הייתה על פרשנות ההסכם, ובפרט על סוגיית התמורה החודשית המינימלית החייבת למשיב, המכונה "רשת הביטחון". המשיב טען כי רשת הביטחון התייחסה רק למכירת דירות יד שנייה, ואילו המערערת טענה כי היא נוגעת לכל שירותי השיווק. בית משפט קמא קיבל את טענת המשיב, והוביל את המערער לערער. הערעור התמקד בשלושה תחומי משפט: דיני חברות, דיני חוזים ודיני ראיות. באשר לדיני החברות, קבע בית המשפט כי טענת המערערת כי נדרשו שתי חתימות בלבד כדי לחייב את החברה וכי אלה חסרות, נכשלה משום שהמערערת לא הוכיחה כי הביאה לידיעת המשיבה את מבנה סמכויות החתימה שלה. אשר לדיני החוזים, מצא בית המשפט כי פרשנותו של בית משפט קמא לחוזה הייתה נכונה, בין אם בהתבסס על נסיבות חיצוניות ובין אם על הסכם חדש בדבר רשת הביטחון. לבסוף, באשר לדיני הראיות, דחה בית המשפט את טענת המערער כי הימנעותו של המשיב מלהעיד עד רלוונטי מקימה חזקה כי עדותו הייתה נוטה לרעתו של המשיב. בית המשפט לא מצא הצדקה להתערב בממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא ולפיכך דחה את הערעור ופסק למשיב שכר טרחת עורך דין בסך 40,000 ₪.