עב"ל 229/09

תקציר

עניינה של העררה בזכאותו של עובד זר בישראל למענק אשפוז, מענק לידה ודמי לידה לפי חוק הביטוח הלאומי. המערערת, מטפלת סיעודית שעבדה בישראל שבע שנים, ילדה בת בספטמבר 2005. היא הגישה בקשה לקבלת הגמלאות האמורות אך נדחתה על ידי המוסד לביטוח לאומי, כיוון שלא עמדה בדרישת היותה "מבוטחת" כהגדרתה בחוק. התביעה הגיעה לבית הדין האזורי, שדחה גם הוא את תביעתה, והסכים עם המכון כי דרישת ההעסקה "לפחות שישה חודשים רצופים בתדירות לפני הלידה" חלה הן על העובדות והן על נשותיהן. העובדת ערערה על החלטה זו, וטענה כי דרישת שישה חודשי העסקה חלה רק על נשות העובדים, וכי בכל מקרה הרקורד התעסוקתי שלה עונה על הדרישה. בית המשפט העליון הסכים עם פרשנותה של המערערת לחוק, וקבע כי ההיסטוריה החקיקתית של ההוראה הנדונה תומכת בעמדתה. בית הדין קבע, כי מאחר שהמערערת היא "עובדת בישראל" ועמדה בדרישות הכיסוי הביטוחי, היא זכאית להטבות המבוקשות. משכך, התקבל הערעור, וחויב המשיב לשלם למערער שכר טרחת עורך דין.