ע"א 1355/11

תקציר

בתיק משפטי מורכב זה הובאו בפני בית המשפט מספר ערעורים הנוגעים לפסק דין קודם בתביעה שהגישו הורים לתאומים שנולדו עם מחלות מוח קשות. הערעורים ערערו הן על החבות והן על גובה הפיצוי שנקבע בהחלטת בית המשפט הקודמת. ההורים טענו לרשלנות מצד גורמים רפואיים רבים המעורבים בטיפול בבתם ובמעקב אחר הריונה של האם, וטענו כי ייעוץ גנטי נכון ומעקב הריון היו יכולים למנוע את לידת התאומים או להביא להפסקת הריונן. בית משפט קמא קבע תחילה כי המרפאה לייעוץ גנטי של הדסה אחראית לכך שלא הסבירה כראוי את הסיכונים להורים, תוך ממצא של הפרת חובה במסירת מידע גנטי קריטי ווידוא שההורים מבינים היטב את ההשלכות. עוד קבע בית המשפט כי ד"ר בר-און, הרופא המטפל, כשל במילוי חובתו למעקב ולתיאום נאות של הטיפול, במיוחד בהתחשב בסיכונים הגנטיים הכרוכים בכך. כתוצאה מכך, הן הדסה והן ד"ר בר-און חויבו בסופו של דבר באחריות לנזקי ההורים, כאשר הדסה נשאה ב-80% מהאחריות וד"ר בר-און ב-20%. בית המשפט גם האריך את הפיצוי להורים בהגדלת הסכומים הקשורים לטיפול סיעודי ולכאב וסבל. עם זאת, בית המשפט לא מצא כל רשלנות תורמת מצד ההורים בכך שלא הבינו את הייעוץ הגנטי שניתן. כמו כן, בית המשפט הותיר על כנו את ניכוי תשלומי הביטוח הלאומי מהפיצויים. תביעות נוספות נגד גורמים רפואיים אחרים כמו שערי צדק, ד"ר גליק וד"ר לובצקי נדחו. בית המשפט פסק פיצויים שכללו פיצוי בגין הוצאות רפואיות, הוצאות טיפול מוגדלות, פגיעה באוטונומיה וכאב וסבל. נקבע כי פיצוי תקופתי יהיה הולם בהתחשב בתוחלת החיים הלא ידועה של התאומים. הוצאות הקשורות להליך ההתדיינות חולקו בין האחראים לפי אחוזי אחריות. פסק הדין הדגיש את החשיבות של תקשורת ברורה והבנה של סיכונים ומידע רפואי, במיוחד במקרים של ייעוץ גנטי והריונות בסיכון גבוה.