ת"פ 36831-05-15

תקציר

השופט, סאאב דבור, מצא את הנאשמים אשמים בכל האישומים לאחר שבחן את הראיות והעדויות שהוצגו הן על ידי התביעה והן על ידי הנאשמים. פסק הדין התבסס על מספר נקודות מרכזיות. ראשית, השופט העדיף את דבריו של עד התביעה, מוחמד כרים, על פני עדותו בבית המשפט, ומצא את דבריו הקודמים אמינים יותר ועולים בקנה אחד עם הראיות. שנית, עדויותיהם של עדי הראייה, לרבות עדותו של עבד בן פאיז זועבי, שראה את הרכב מבצע תמרונים חריגים והבחין באדם אחד יוצא מהמכונית לפני הפיצוץ, תמכו בגרסת התביעה. זאת ועוד, השופט מצא אמינות בעדויותיהם של עדים נוספים שהגיעו למקום זמן קצר לאחר הפיצוץ, ובראשם איהאב זועבי, ששמע את נאשם 2 אומר כי ברכב היה רימון. בנוסף, שקל השופט את הראיות הפיזיות, לרבות מיקום הפיצוץ בתוך הרכב והחבלות שנגרמו לנאשם מס' 1, המצביעות על כך שהחזיק את המכשיר. עוד קבע השופט כי הנאשם מס' 2 ניסה להעלים ראיות באמצעות פירוק לוחית הרישוי. חוות הדעת של שגיא מצה, ראש מעבדת החבלה הצפונית, תמכה עוד יותר בטענת התביעה, והצביעה על כך שהיעדר מערכות הפעלה מצביע על כך שהמכשיר ככל הנראה הוחזק בתוך הרכב. השופט דחה את טענות הנאשמים כי היו במקום הלא נכון בזמן הלא נכון ואת הסברם הבלתי הגיוני לפיגוע רימון אקראי, וקבע כי עדויותיהם חסרות אמינות. זאת ועוד, השופט ציין את התנהגותם המפלילה של שני הנאשמים, ובפרט של נאשם 2, שניסו לשבש את החקירה באמצעות הסרת לוחית הרישוי. השופט הגיע למסקנה כי התביעה הצליחה להוכיח את אשמתם של הנאשמים מעבר לספק סביר בכל סעיפי האישום, לרבות נשיאה והובלה של נשק, מעשה פזיזות ורשלנות בחומר נפץ, שימוש ברכב לביצוע פשע, ובמקרה של נאשם 2 שיבוש חקירה. השופט הדגיש כי מכלול הראיות, לרבות הישירות והנסיבתיות, הצביע באופן חד משמעי על אשמתם של הנאשמים, ולא הותיר ספק סביר.