סע"ש 19326-10-12

תקציר

בין התובע, ויטנברג, לבין הנתבע, אשכנזי, התקיימו יחסים ששני הצדדים הגדירו כיחסי קבלן-לקוח. עם זאת, בית המשפט בחן את נסיבות מערכת היחסים ביניהם ומצא אחרת. בית הדין קבע כי בין ויטנברג לאשכנזי התקיימו יחסי עובד-מעביד. ההיבט החיובי של מבחן האינטגרציה בא על סיפוקו, שכן אשכנזי נמצא משולב במערכת הארגונית של ויטנברג וביצע עבודה אישית ובלעדית עבור ויטנברג. גם ההיבט השלילי של הבדיקה בא על סיפוקו, שכן בית המשפט מצא כי התקשרותו של אשכנזי לא הייתה באמצעות עסק עצמאי אלא במסווה של ראיית חשבון. מסקנה זו הושגה לאחר התחשבות בכל הנסיבות, לרבות העובדה שאשכנזי היה האדם היחיד שעבד אצל ויטנברג בתפקיד זה, היה תחת פיקוחו של ויטנברג והיה תלוי בהן כלכלית. בנוסף, בית המשפט מצא כי צורת התשלום כנגד חשבוניות הוכתבה על ידי ויטנברג ולא הייתה בחירה וולונטרית של אשכנזי. מבחני עזר אחרים, כגון מבחן הכפיפות, מבחן רציפות היחסים, מבחן התלות הכלכלית ומבחן הכלים, תמכו אף הם ביחסי עובד-מעביד. הבנת הצדדים את מערכת היחסים ביניהם, כפי שעולה מהתנהלותם, חיזקה מסקנה זו אף יותר. בית המשפט בחן גם תביעה של ויטנברג לאכוף סעיף אי תחרות בחוזה ולהגביל את עיסוקו של אשכנזי לתקופה של שלוש שנים. ויטנברג ביקש להגביל את האשכנזי מלעבוד עם מי מהספקים או הלקוחות של ויטנברג וביקש פיצוי כספי כפי שנקבע בחוזה. בית המשפט דחה טענה זו, ולא מצא אינטרס לגיטימי מצדו של ויטנברג להגביל את חופש העיסוק של האשכנזים. בית המשפט לא מצא כל ראיה להכשרה מיוחדת או להתחשבות שניתנה לאשכנזי, ואף לא מצא סודות מסחריים שנגנבו על ידו. עוד נקבע כי התקשרותו של אשכנזי עם חברה אחרת, תמה הליך, לא הפרה חובת אמונים כלשהי ולא הייתה כרוכה בחוסר תום לב מצדו. באשר לתביעה שכנגד, בית המשפט הורה לוויטנברג לשלם לאשכנזי פיצויים שונים, לרבות הפרשי שכר ועמלות, פדיון חופשה, דמי הבראה, פיצוי בגין אי מתן הטבות והחזר הוצאות. בית המשפט חישב סכומים אלה על פי התמורה בפועל שקיבל אשכנזי, כפי שעולה מחשבוניות המס, ולא על סמך שכר חלופי כלשהו שמעולם לא הוכח. עוד קבע בית הדין כי נסיבות פיטוריו של אשכנזי מהוות פיטורים, המזכות אותו בפיצויי פיטורים. חלק מרכיבי התביעה שכנגד נדחו, ובהם התביעות להפרשי שכר, החזר הוצאות רכב ומחשב נייד, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ועוגמת נפש. בית המשפט דחה גם את תביעתו של ויטנברג לקיזוז והשבה של תשלומי יתר נטענים, ולא מצא לה בסיס בנסיבות העניין. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו המשפטיות, כאשר ויטנברג חויב בתשלום הוצאותיו של אשכנזי ושכר טרחת עורך דין, בסך 27,000 ₪.