תא"ק 35585-08-15

תקציר

התובעת והנתבעת מס' 1 הסכימו לשתף פעולה בהקמת פרויקט מגורים במודיעין וחתמו באוגוסט 2010 על הסכם, לפיו תקבל התובעת 50% מההון המונפק תמורת הלוואת בעלים בסך 10.9 מיליון ₪. בעקבות מחלוקות, חתמו הצדדים ביוני 2012 על הסכם נוסף, בו הסכימו ליישב כל מחלוקת באמצעות גישור ואם לא יצליחו, גם באמצעות בוררות. התובע הגיש תביעה נגד הנתבעת מס' 1 בגין הפרת חוזה, בדרישה להשבת הלוואות בסך 13.5 מיליון ₪. הנתבעת מס' 1 הגישה בקשה להקפאת הליכים, בטענה כי התביעה נופלת בגדרו של הסכם הבוררות. עם זאת, בית המשפט דחה את הבקשה, שכן התביעה התבססה על הסכם מכר שנחתם בשנת 2013, שלא כלל תניית בוררות וביטל במפורש את ההסכם הקודם. יתר על כן, הסכם המכר שינה באופן משמעותי את היחסים החוזיים, והפך את סעיף הבוררות הקודם לבלתי ישים. למרות שסעיפי בוררות עשויים לשרוד את סיום החוזה במקרים מסוימים, ההסכם המאוחר במקרה זה החליף את הקודם לחלוטין, והיעדר סעיף בוררות העיד על כוונת הצדדים. לפיכך, בית המשפט קבע כי ההסכם מיוני 2012 וההסכם מאוגוסט 2010 לא כיסו את המחלוקת ודחה את הבקשה ופסק לתובע הוצאות בסך 10,000 ₪.