ע"פ 3149/08

תקציר

רוב השופטים הסכימו לקבל את ערעורו של הנאשם על פסק דינו של בית משפט קמא, שמצא אותו אשם באישומים נגדו על סמך הראיות היחידות של טביעת אצבעו שנמצאה בזירת הפשע. השופט שפירא והשופטת קינן סברו כי קיימים ספקות רבים מדי סביב הראיות שהוצגו, בעיקר בנוגע למיקום טביעת האצבע ולכשלים החקירתיים בתיעוד הצעדים הקריטיים שננקטו במהלך החקירה, אשר פגעו בזכותו של הנאשם למשפט הוגן. הם הדגישו כי כל ספק לבדו עשוי שלא להספיק כדי לזכות את הנאשם, אך הצטברות כל הספקות הללו מובילה למסקנה כי התביעה לא הצליחה להוכיח את אשמתו של הנאשם מעבר לספק סביר. לכן פסקו לזכות אותו. מנגד, לשופט גרשון הייתה דעה שונה. הוא הכיר בכשלי החקירה ובצורך לנקוט משנה זהירות בהסתמכות על ראיות טביעות אצבע בלבד, אך סבר כי הימנעותו של הנאשם מלהסביר את הימצאות טביעת אצבעו בזירה, יחד עם עדותו המהימנה של הטכנאי, מצדיקים את הכרעת דינו של בית משפט קמא. השופט גרשון הדגיש כי השערות ההגנה בדבר מקור טביעת האצבע מחפץ נייד ששימש לשבירת החלון נעדרות כל בסיס ראייתי. לפיכך, הוא התנגד והצביע לדחות את ערעורו של הנאשם. עם זאת, דעתו נדחתה על ידי הרוב.