בש"פ 4295/22

תקציר

במקרה דנן, נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז, שדחה ערעור קודם על פסק דינו של בית משפט השלום בפתח תקווה. בתחילה הורה בית משפט השלום על הגשת תסקיר מעצר למבקש בטרם יוחלט על חלופות מעצר כלשהן. המבקש, שהואשם בקשירת קשר וגניבת רכב, התנגד להחלטה זו, בנימוק של אפליה מאחר שנאשם נוסף שוחרר בתנאים מגבילים. בית משפט השלום נימק את החלטתו בכך שהצביע על נסיבותיו האישיות הספציפיות של יתר המעורבים וקבע כי החלופה שהציע המבקש של מעצר בבית אמו אינה מתאימה בשל המסוכנות הנשקפת ממנו. בית המשפט המחוזי אישר החלטה זו, והבהיר כי מדובר בפסק ביניים המתמקד בבחינת שירות המבחן, שבדרך כלל אינה ניתנת לערעור עד לקבלת החלטה סופית. המבקש טען לחריגה בשל אפליה לכאורה, אך התסקיר הגיע למסקנה כי אין בסיס משפטי המצדיק התערבות בשלב זה. מאחר שהדיווח היה קרוב ונקבע דיון המשך, נתמכה דרכו של בית משפט השלום, עם אפשרות להתייחס לטענות אפליה לאחר הדיון האחרון. משכך, נדחתה בקשת רשות הערעור, תוך היצמדות לתקדים משפטי המגביל ערעורים על החלטות ביניים בהיעדר נסיבות חריגות.